קהילה חופשית, אנרכית ובין דורית - קמפ במידברן כמשל

"אף אחד מחברי הקמפ לא נשאר, אך הקמפ נשאר, חי ובועט".

לקיהלת הברן הישראלית יש 4 אירועים בשנה אליהם מגיעים כקמפים. מאחורי קמפ במידברן עומדים ימי הכנה, שעות עבודה, הקמות של מספר ימים, משמרות, הכנת אוכל, תפעול הגיפט וגם חיים משותפים אוהל צמוד למשנהו ופחים משותפים שצריך לרוקן במשך שישה ימים.

בקיץ 2021, לאחר כמה שנים של שוטטות בין קמפים, הצטרפתי לקריוקמפ. קמפ שהגיפט שלו זה במת קריוקי שפועלת למשך כל האירוע. באותו אירוע ראשון שלי התבקשתי למלא את הטפסים של האירוע כמטלה בירוקרטית שהתגלגלה להובלה מלאה של הקמפ.

מרבית הקמפים במידברן מבוססים על חבורת חברים שהולכים שנים יחד. אצל חלקם הייתה חבורה שהחליטה להקים קמפ ובחלקם היא התגבשה אי שם בזכות הקמפ. בחלוף מעל עשור בקהילת מידברן יש קמפים רבים שכאשר מגיע אירוע הם יודעים מי יהיו חברי הקמפ וגם את התפקידים שאנשים ימלאו בו. גם אם אנשים יתחלפו בתפקידי מנהל המטבח, התקציב, הארט או ההקמות - מוביל/ת הקמפ יהיה אותו אדם. כאשר הוא יפסיק להוביל את הקמפ ברוב המקרים הקמפ יחדל מלהתקיים. חבריו יחפשו קמפים אחרים בקהילה או יקימו קמפ אחר עם מוביל אחר.

הקריוקמפ מתנהל באופן ייחודי ושונה.

פתיחות, הכללה והיעדר גבולות:

לאורך העשור שהוא קיים, ממידברן 2015, יש מאות אנשים שהיו באירוע עם הקריוקמפ. כל אחד נשאר בו את כמות הזמן שהתאימה לו. אחד מעשרת העקרונות של ברנינגמן הוא "הכללה רדיקלית" והקמפ שלנו מימש אותו במלואו. מעולם לא דחינו אף חבר/ה מלהיות חלק.

כמו שאין מבחן כניסה, גם אין שום מנגנון טקס או אפילו החלטה על עזיבת הקמפ. יש עשרות אנשים שהם סוג של בקמפ. אם ירצו להופיע יתקבלו בברכה. אך כנראה שכבר לא נראה אותם באירועים. גם אם היו מאוד פעילים והובילו את הקמפ בתקופתם. הם תמיד יהיו חלק. ממש כמו כל אחד אחר בעולם שירצה בכך.

אנרכיה, הנהגה וולונטרית ומתחלפת

לקראת כל אירוע, כל חבר קמפ שרוצה מכריז על עצמו כמוביל האירוע. פעמים נדירות הצטרכנו לנהל מתחים סביב הדבר הזה. כל החברים נותנים בו את האמון ומאפשרים לו להוביל. מי שהיו מובילים באירוע אחד, כמוני, באירוע לאחריו כבר היו חברים מן המניין.

בין דוריות

לקמפ יש ציוד בשווי עשרות אלפי שקלים. בכל אירוע גובים "תקורה" שהולכת לקופת הקמפ ומאפשרת להשתדרג מאירוע לאירוע בסאונד, תאורה וכו'.

מרבית הציוד נרכש על ידי אנשים שכבר לא מגיעים לאירועים ולא מהווים חלק פעיל מהקמפ.

כלומר, ציוד בשווי רב שהוא לא "של" אף אחד. היום אני מופקד על משמרתו ומחר אלו יהיו אנשים אחרים שיגיעו אחריי.

כל חברי הקריוקמפ התחלפו. אך הקמפ נשאר. יחד עם ייעודו: שלא יהיה איש אחד על הפלאיה שלא ימצא מקום לזייף בו באמצע היום או הלילה.

ההעברה הבין דורית הזו מתרחשת ללא שום הגדרה פורמלית. פשוט מעצמה. מכוח המסירה בין דור לדור.

גם במובנים קהילתיים מדובר בפיסת אוטופיה. הקהילות שיבקשו ללכת בדרך דומה יזכו לחירות רבה, לייצריות, לתשוקה ולגיוון אנושי.

האם אין מחירים להתנהלות שכזאת?

יש.

לעיתים הובלת הקמפ או המחויבות של החברים לא מספיק גבוהה. האינטימיות ותחושת השייכות פחות חזקות מבקמפים אחרים. החברות לרוב לא חוצה את גבולות האירועים ומפגשי ההכנה.

בהתאם להשתנות הצרכים והרצונות שלנו אנחנו נכנסים לחשיבה מחודשת על מידת האינקלוסיביות.

אך עד עכשיו, במשך עשור, זה עבד לנו.

היינו פלא אפילו בתוך הפלאיה המופלאה שלנו.