תוצאות חיפוש

כולנו מדברים על "קהילה", אבל האמת היא שמדובר במילה רחבה מדי. קהילת בוגרים של אוניברסיטה לא מתנהגת כמו קהילת תמיכה לחולים, וקבוצת וואטסאפ שכונתית שונה לחלוטין מקהילת למידה מקצועית. כשאנחנו מנסים לנהל קהילה בלי להבין לעומק מה המהות שלה ואיך היא מתקשרת, אנחנו נופלים למלכודת של "ניסוי וטעייה" מתיש. למה המעורבות ברצפה? למה הפלטפורמה לא מתאימה? למה חברי הקהילה לא מבינים מה רוצים מהם? כדי לפתור את האתגר הזה, יצרתי כלי מובנה לסיווג קהילות שמחלק את עולם הקהילות לשני צירים מרכזיים: הפונקציה (ה"מה" וה"למה") לעומת המדיום התקשורתי (ה"איך" וה"איפה"). הנה הצצה להיגיון שמאחורי הכלי ואיך הוא יעזור לכם לבנות אסטרטגיה מדויקת לקהילה שלכם. ההיגיון שמאחורי הכלי: פונקציה מול מדיום הטעות הנפוצה ביותר של מנהלי קהילה היא לבלבל בין הסיבה שבגללה אנשים נפגשים לבין הפלטפורמה שבה הם מדברים. הבחירה בפלטפורמה (כמו פייסבוק או וואטסאפ) צריכה להיות התוצאה של אפיון הקהילה, ולא נקודת המוצא שלה . הכלי שיצרתי מפריד את האפיון לשתי היררכיות ברורות: סיווג לפי פונקציה (מה מחבר את חברי הקהילה?): צלילה לתוך המניעים, מערכות היחסים והמטרות של החברים. סיווג לפי מדיום תקשורת (איך ואיפה הקהילה מתקשרת?): מיפוי ערוצי התקשורת והתשתיות הפיזיות או הדיגיטליות שמחזיקות את הקהילה. חלק א': סיווג קהילות לפי פונקציה בציר הזה אנחנו שואלים את עצמנו: מה מחבר את החברים? המפה הולכת מהכלל אל הפרט ומתפצלת לשני ענפים ראשיים של קהילות: קהילות גורל וקהילות בחירה/רצונית. 1. קהילות גורל קהילות שהחברים בהן שותפים להקשר חיים מסוים, לרוב ללא בחירה אקטיבית מראש, והחיבור ביניהם מבוסס על סביבה או זהות משותפת. חברתית: חיבור על בסיס קשרים חברתיים ותרבותיים רחבים. מקום/גיאוגרפית: קהילות המוגדרות לפי גבולות פיזיים. עירונית: קהילה במרחב האורבני. שכונתית: רזולוציה מקומית יותר בתוך העיר. ורטיקלית: קהילה ממוקדת (למשל, קהילת בניין מגורים או מגדל). כפרית: קהילה במרחב הכפרי (יישוב, קיבוץ, מושב), שבה לרוב רמת האינטנסיביות של חיי הקהילה גבוהה יותר באופן מובנה. קהילה מכוונת (Intentional Community): קבוצת אנשים שבחרה לגור יחד ולחלוק סגנון חיים, ערכים או משאבים בצורה מתוכננת (נמצאת בתווך שבין מקום פיזי לחיים משותפים). 2. קהילה מבחירה / רצונית (פונקציונלית) קהילות שהחברים מצטרפים אליהן באופן אקטיבי מתוך אינטרס, צורך או רצון משותף. הן מתפצלות לשלוש קטגוריות מרכזיות: א. ארגונית קהילות שצומחות סביב או בתוך ארגון, חברה או מוסד. עובדים: קהילות פנים-ארגוניות לחיזוק המחוברות של העובדים. בוגרים: רשת של אנשים שסיימו מסגרת משותפת (אוניברסיטה, תוכנית מנהיגות, יחידה צבאית). מוטבים: קהילה של אנשים הנהנים משירותי הארגון (נפוץ בעולמות האימפקט והעמותות). מותג / מוצר/שירות: קהילה עסקית סביב לקוחות של מוצר או מותג מסוים (למשל, קהילת משתמשי Notion או Apple). ב. עניין קהילות סביב נושא משותף, ידע או תחום עיסוק. חלקן הגדול פועל במודל של CoP (Communities of Practice - קהילות עשייה/פרקטיקה). ידע: אנשים המתכנסים כדי לחקור וללמוד נושא מסוים יחד. עיסוק (CoP): קהילות המבוססות על מה שאנשים עושים ביום-יום שלהם: תחביב: סביב פנאי ותחומי עניין אישיים (גינון, בישול, גיימינג). מקצועית: קהילות לפיתוח מקצועי של אנשי מקצוע בתחום מסוים (למשל: מנהלי מוצר, מעצבים). קהילה כזו יכולה להתפתח לקהילת עסקים או לקהילה לומדת (למידת עמיתים מתמשכת). ג. ייעוד / שינוי קהילות שקמות כדי להניע תהליך, לייצר השפעה או לתמוך בחברים במצב ספציפי. תמיכה: מרחב בטוח לשיתוף, התמודדות והחלפת עצות סביב אתגר משותף (הורות, מחלה, משבר). מאבק: קהילות אקטיביסטיות שקמות במטרה לשנות מציאות פוליטית, חברתית או סביבתית. חיים: קהילות המלוות את חבריהן סביב שלבי החיים השונים: מבוססת גיל/שלב חיים: (למשל: קהילת סטודנטים, קהילת צעירים, קהילת גיל שלישי). רוח/דת: קהילות סביב אמונה משותפת, פרקטיקה רוחנית או אורח חיים דתי. משימה/שינוי: קבוצות משימתיות שמתאגדות כדי להשיג יעד קונקרטי. 💡 טיפ למנהלי קהילה: התיבות המסומנות בירוק במפה (כמו קהילה כפרית, שכונתית, קהילה מכוונת וכו') הן דינמיות! הן יכולות להשתלב אחת עם השנייה בזוגות ואפילו בשלשות כדי לייצר אפיון מדויק ומורכב יותר של הקהילה שלכם. חלק ב': סיווג קהילות לפי מדיום תקשורת אחרי שהבנו למה הקהילה קיימת, הגיע הזמן לאפיין איך ואיפה היא מתקשרת. המדיום משפיע ישירות על סגנון הניהול, תדירות המפגשים ורמת האינטימיות. המפה מתפצלת לתווך הפיזי והדיגיטלי: 1. אונלייף (Onlife) - המרחב הפיזי/היברידי קהילות שהתקשורת המרכזית או העוגנים שלהן מתרחשים בעולם האמיתי, פנים אל פנים. חברתי (אורגני): מפגשים ספונטניים, לא פורמליים, מבוססי מערכות יחסים יומיומיות. אירוע (השתתפותי): מפגשים מובנים שבהם החברים לוקחים חלק פעיל. המפגשים מתפצלים לפי שני דגשים: תוכן: מפגשים מבוססי העברת ידע, כמו הרצאה (חד-כיוונית בעיקרה) או סדנה (חווייתית ומעשית). מעגל: מפגשים מבוססי שיח, המשתנים לפי מטרת המפגש – הקשבה (מרחב מכיל ושיתופי) או דיון (החלפת דעות וקבלת החלטות). כנס / אסיפה: אירועים גדולי-ממדים, לרוב ממוסדים או תקופתיים. פגישות צוותי פעולה: מפגשים ממוקדי משימה של קבוצות עבודה מתוך הקהילה. נקודה למחשבה: עם ההתאמות הנכונות (חדרים אינטימיים, שימוש בלוחות שיתופיים), בכלים כמו זום יכול לקרות כמעט כל מה שקורה במפגש "אונלייף" פיזי. 2. אונליין (Online) - המרחב הדיגיטלי קהילות המנוהלות במרחב הווירטואלי, והן מתחלקות לפי סנכרון הזמן של התקשורת: א. סינכרוני (בזמן אמת) כלים הדורשים נוכחות בו-זמנית של החברים. זום (או כלי וידאו קונפרנס דומים): למפגשים חיים, הרצאות ודיונים. מציאות מדומה (VR): מרחבים תלת-ממדיים המדמים נוכחות פיזית. שיחות ועידה מבוססות מפה (Map-Based Conferencing): פלטפורמות המבוססות על מפות אינטראקטיביות (כמו Gather.town) המאפשרות תנועה חופשית ומפגשים ספונטניים במרחב וירטואלי. ב. א-סינכרוני (לא בזמן אמת) כלים המאפשרים לחברים לצרוך ולהגיב לתוכן בזמן שנוח להם. וואטסאפ: תקשורת מהירה, ישירה, בעלת זמינות גבוהה אך נוטה לעומס ורעש. פייסבוק: פלטפורמה קלאסית לניהול קהילות (קבוצות), מבוססת אלגוריתם, טובה לחשיפה רחבה אך סובלת לפעמים מירידה באורגניות. כל השאר (פלטפורמות ייעודיות לניהול קהילה): מרחבים עצמאיים המאפשרים קטלוג של תוכן, דיונים, חברים ואירועים תחת קורת גג אחת, ללא הסחות דעת של רשתות חברתיות. דוגמאות בולטות: מייטי-נטוורקס ו-Nas.io: פלטפורמות "הכל-באיחוד אחד" המשלבות קורסים, תוכן וקהילה. דיסקורס (Discourse): מערכת פורומים מתקדמת ומבוססת קוד פתוח, מעולה לצבירת ידע ודיוני עומק. ווית׳ (With): פלטפורמה ישראלית הממוקדת בחיבור בין אנשים סביב יוזמות וקהילות מקומיות. מייסילום (בפיתוח): פלטפורמות וכלים חדשים שנולדים מתוך הצורך הגובר בכלים מותאמים אישית למנהלי קהילות. בשורה התחתונה: איך משתמשים בכלי הזה? השלב הראשון בבניית אסטרטגיה או בשיפור הקהילה הקיימת שלכם הוא מיפוי. קחו את שתי המפות האלו, ונסו להעביר קו: היכן הקהילה שלכם ממוקמת בציר הפונקציה? האם היא קהילה מקצועית (CoP)? או אולי קהילה מבוססת שלב חיים? ולאחר מכן – האם המדיום הנוכחי שלכם (למשל, וואטסאפ א-סינכרוני) באמת משרת את הפונקציה הזו, או שאתם בכלל צריכים לשלב מפגשי "מעגל הקשבה" באונלייף כדי להעמיק את החיבור? כשיש לכם היררכיה ברורה, ההחלטות הניהוליות הופכות לקלות בהרבה. איפה הקהילה שלכם פוגשת את המפה הזו? אשמח לשמוע בתגובות מהו הסיווג המדויק של הקהילה שלכם והאם גיליתם פער בין הפונקציה למדיום התקשורתי שלכם!

בזמן היציאה שלי הביתה, כשהוצאתי את מטר מהגן, הוא לקח אותי לתיבת ההפתעות האהובה עליו. על קיר מצוייר הצמוד לגן שעשועים קטן עומדת תיבת דואר, קטנה, צנועה, מעט נסתרת או מוסוות, שבכל פעם יש בה הפתעות שמשמחות את מטר: צעצועים קטנים, צמידים, בלונים, משרוקית. הוא עובר על כולן אבל בסוף בוחר רק אחת לקחת. הפעם היו מקבצים של הפתעות ארוזות בשקיות סנדוויץ. כבר שנה שאנחנו פוקדים את התיבה אחת לכמה שבועות ומעולם היא לא הייתה ריקה. לכאורה אפשר היה להחליט ברשות המקומית שהיא תתקין מספר תיבות ברחבי העיר ותמלא אותן בכל טוב. כמה כבר ההשקעה הכספית הזו לעומת שמחתם של מאות ילדים. אבל אז ודאי הייתה יוצאת איזו כתבה במקומון או פוסט בעמוד הרשמי של העיר ומתפארת במיזם "הקהילתי" החדש. ותיבת ההפתעות כבר לא הייתה הפתעה בכלל. רשויות לא מבינות את הקסם שבנסתר. ובמקום שהורים היו תוהים על מי טוב/ת הלב הזה/הזו שעומד/ת מאחורי הקסם הזה, ממלא/ת אותה מדי יום, רק מרצונו/ה הטוב, היה מוצמד לתיבה איזה לוגו של אגף חינוך/תרבות/קהילה. זו הייתה הדרך הבטוחה לקחת פלא קהילתי ולחבק אותו חיבוק דב שמוציא ממנו את הכל. ממש לגרום לילדים ולהורים שהאמינו בניסים ובמשאלות להתרגל למנגנון מנכר. אחרי זמן קצר שהשירות של תיבת הצעצועים היה הופך מובן מאליו, הורים כבר היו מתלוננים ומתאוננים בפני העירייה ועל גבי קבוצות הווצאפ והפייסבוק שהתיבה ריקה, שזו כבר פעם שנייה שיש בה רק בלונים מאותו הצבע. נוסף על כך, התיבה שעומדת כך כבר לפחות שנה, הייתה קורבן למעשי ונדליזם וביזה והרשות הייתה צריכה ללכת ולתקן תיבה ועוד תיבה, עד אשר תחליט יום אחד ש"די"- שאנשים פשוט לא יודעים לקבל דברים במתנה. והינה גם תיבת הקסם שעומדת היום בפלורנטין לא תעמוד עוד ולא ייפתחו תיבות כאלו. אז האם הרשות צריכה להשאיר את ידיה מחוץ לתחומה של הקהילה ולהשאיר את הטריטוריה הקהילתית אותנטית ועצמאית? טוב עושות הרשויות שבוחרות להתערב, לתמוך, לסייע. גם בשדה הזה, שדה שפראיותו חיונית לו. אך עליהן להיכנס אליו בחרדת קודש, בזהירות רבה, בהכרה עמוקה לכוחות הספורדים, הכאוטיים, הבלתי מאורגנים ולא ממושמעים הפועלים בשדה הקהילתיות. בעדינות ובצניעות רבה לראות כיצד היא יכולה לחזק את הכוחות האלו, לעודד את צמיחתם, וכמה שפחות להפריע. לעשות הכל כדי שלא להפוך יצירה לשירות, קסם למנגנון.

"אף אחד מחברי הקמפ לא נשאר, אך הקמפ נשאר, חי ובועט". לקיהלת הברן הישראלית יש 4 אירועים בשנה אליהם מגיעים כקמפים. מאחורי קמפ במידברן עומדים ימי הכנה, שעות עבודה, הקמות של מספר ימים, משמרות, הכנת אוכל, תפעול הגיפט וגם חיים משותפים אוהל צמוד למשנהו ופחים משותפים שצריך לרוקן במשך שישה ימים. בקיץ 2021, לאחר כמה שנים של שוטטות בין קמפים, הצטרפתי לקריוקמפ. קמפ שהגיפט שלו זה במת קריוקי שפועלת למשך כל האירוע. באותו אירוע ראשון שלי התבקשתי למלא את הטפסים של האירוע כמטלה בירוקרטית שהתגלגלה להובלה מלאה של הקמפ. מרבית הקמפים במידברן מבוססים על חבורת חברים שהולכים שנים יחד. אצל חלקם הייתה חבורה שהחליטה להקים קמפ ובחלקם היא התגבשה אי שם בזכות הקמפ. בחלוף מעל עשור בקהילת מידברן יש קמפים רבים שכאשר מגיע אירוע הם יודעים מי יהיו חברי הקמפ וגם את התפקידים שאנשים ימלאו בו. גם אם אנשים יתחלפו בתפקידי מנהל המטבח, התקציב, הארט או ההקמות - מוביל/ת הקמפ יהיה אותו אדם. כאשר הוא יפסיק להוביל את הקמפ ברוב המקרים הקמפ יחדל מלהתקיים. חבריו יחפשו קמפים אחרים בקהילה או יקימו קמפ אחר עם מוביל אחר. הקריוקמפ מתנהל באופן ייחודי ושונה. פתיחות, הכללה והיעדר גבולות: לאורך העשור שהוא קיים, ממידברן 2015, יש מאות אנשים שהיו באירוע עם הקריוקמפ. כל אחד נשאר בו את כמות הזמן שהתאימה לו. אחד מעשרת העקרונות של ברנינגמן הוא "הכללה רדיקלית" והקמפ שלנו מימש אותו במלואו. מעולם לא דחינו אף חבר/ה מלהיות חלק. כמו שאין מבחן כניסה, גם אין שום מנגנון טקס או אפילו החלטה על עזיבת הקמפ. יש עשרות אנשים שהם סוג של בקמפ. אם ירצו להופיע יתקבלו בברכה. אך כנראה שכבר לא נראה אותם באירועים. גם אם היו מאוד פעילים והובילו את הקמפ בתקופתם. הם תמיד יהיו חלק. ממש כמו כל אחד אחר בעולם שירצה בכך. אנרכיה, הנהגה וולונטרית ומתחלפת לקראת כל אירוע, כל חבר קמפ שרוצה מכריז על עצמו כמוביל האירוע. פעמים נדירות הצטרכנו לנהל מתחים סביב הדבר הזה. כל החברים נותנים בו את האמון ומאפשרים לו להוביל. מי שהיו מובילים באירוע אחד, כמוני, באירוע לאחריו כבר היו חברים מן המניין. בין דוריות לקמפ יש ציוד בשווי עשרות אלפי שקלים. בכל אירוע גובים "תקורה" שהולכת לקופת הקמפ ומאפשרת להשתדרג מאירוע לאירוע בסאונד, תאורה וכו'. מרבית הציוד נרכש על ידי אנשים שכבר לא מגיעים לאירועים ולא מהווים חלק פעיל מהקמפ. כלומר, ציוד בשווי רב שהוא לא "של" אף אחד. היום אני מופקד על משמרתו ומחר אלו יהיו אנשים אחרים שיגיעו אחריי. כל חברי הקריוקמפ התחלפו. אך הקמפ נשאר. יחד עם ייעודו: שלא יהיה איש אחד על הפלאיה שלא ימצא מקום לזייף בו באמצע היום או הלילה. ההעברה הבין דורית הזו מתרחשת ללא שום הגדרה פורמלית. פשוט מעצמה. מכוח המסירה בין דור לדור. גם במובנים קהילתיים מדובר בפיסת אוטופיה. הקהילות שיבקשו ללכת בדרך דומה יזכו לחירות רבה, לייצריות, לתשוקה ולגיוון אנושי. האם אין מחירים להתנהלות שכזאת? יש. לעיתים הובלת הקמפ או המחויבות של החברים לא מספיק גבוהה. האינטימיות ותחושת השייכות פחות חזקות מבקמפים אחרים. החברות לרוב לא חוצה את גבולות האירועים ומפגשי ההכנה. בהתאם להשתנות הצרכים והרצונות שלנו אנחנו נכנסים לחשיבה מחודשת על מידת האינקלוסיביות. אך עד עכשיו, במשך עשור, זה עבד לנו. היינו פלא אפילו בתוך הפלאיה המופלאה שלנו.

על תהליך היצירה השיתופי של תוצר פורץ דרך, המחזיק בשיא של מספר ארגונים ורשויות שהיו שותפות בכתיבתו - מפרט שמגדיר לראשונה את הראוי שיתקיים ברשות תומכת קהילה: 1. כשנכנסתי לתפקיד ישבתי לשיחה ראשונה עם   Bella Alexandrov , אחת המייסדות של המיזם שנכנסתי להקים ולנהל. היא זרקה עלי כל מיני חלומות שהיו לה. הבולט בהם היה לפתח מדד שמודד כמה הרשות משקיעה בקהילה. 2. כשהקמנו את קהילת הליבה ידעתי שזה צריך להיות משהו שהוא יותר מפורום שלומד ומשוחח על קהילה. דמיינתי שמפתחים בה תוצרים משמעותיים לטובת השדה. הצעתי, בין רשימה של תוצרים/משימות אפשריות, שצוות של חברי קהילה יפתח כזה מדד. בטופס ההצטרפות לקהילה מעל 5 אנשים סימנו שהם רוצים להיות בצוות כזה. בנוסף   Keren Ben Dor  סימנה שהיא תרצה להוביל אותו. היו התנאים והצוות קם. 3. במהלך השנה הראשונה גילינו שמדובר בתהליך יזמות לכל דבר ושהאתגר גדול משחשבנו. התמודדנו עם בעיית מחויבות של חברי הצוות ועם השאלה: "איך מתקדמים?". הצוות נפגש עם מספר מדדים בשדה ולמד עליהם. 4. מהישיבה הראשונה של ועדת ההיגוי של המיזם, ובאופן עקבי לאורך הדרך,   Erez Roimi  הפציר בפורום המכובד שישב בוועדה להסכים על 10 "אבות מזון" - הדברים הכי חשובים שרשות מקומית צריכה שיהיו לה בתחום הקהילה. 5. במפגש האחרון של הקהילה בשנה א' חילקתי את חברי הקהילה ל-4 קבוצות כאשר כל קבוצה התבקשה לכתוב את 10 הצעדים החשובים ביותר שרשות מקומית צריכה לעשות כדי להיות רשות תומכת קהילה. ביצענו איסוף ויצאנו עם טיוטה של 11 נקודות כאלו. 6. במעבר לשנה השנייה התגבשה הבנה שלפחות מי שמובילים את צוותי המשימה צריכים להיות אנשים שמשימת הובלת הצוות בקהילת הליבה מוגדרת עבורם כאחת ממשימותיהם, על ידי הארגון בהם הם עובדים. כלומר, לא "התנדבות בקהילת הליבה", אלא "מחויבות להובלת הצוות והתוצר כחלק מעבודתם". סימנו במשותף את   Daniel Ofek  כמי שצריך לקחת על עצמו את המשימה, כחלק מהקמתו את המרכז הלאומי למדידת הקהילתיות (מבית החברה למתנסים). 7. הצוות נבנה מחדש בהובלה משותפת של דניאל וקרן וקיבל חיזוק מקצועי וחשוב מ   Eden Malkiel  שפיתח את מדד הדמוקרטיה מפנימה והצטרף לקהילת הליבה על התקן הזה. הצוות העלה הילוך והחל לעבוד על מסמך ה-11 נקודות של קהילת הליבה. לצד זאת הוא כתב עקרונות למדד ואיך צריך להיראות תהליך הפיתוח שלו. 8. בכדי לעשות קפיצת מדרגה הצעתי לצוות לעבוד על תוצר ביניים בדרך למדד: מפרט יסודי ומוסכם שיגדיר את הראוי ומתוכו נגזור את המדדים ואופן המדידה. היצירה של כזה דבר לא הצריכה רק שיוף ניסוחי, אלא תהליך יצירת הסכמות ארוך, בין הקהילות המקצועיות של רשת הקהילות במיזם שלנו. 9. לקחנו את המסמך שגובש עד כה, הרחבנו, פירטנו, התווכחנו על מה חשוב ומה פחות, מה להגדיר ומה להשאיר להחלטת הרשות, איך נוגעים ב"מה מובילים" ולא ב"מי השחקנים המובילים" (שאלה נפיצה מאוד ברשויות) לאיזו רזולוציה להגיע, איך לאשכל ותחת אלו כותרות. לאחר מספר פגישות הייתה לנו טיוטה מכובדת. 10. עם המסמך הזה עברנו בפורומים הבאים: ועדת ההיגוי של המיזם, קהילת מנהלי אגפי קהילה, קהילת מנהלים/ות בדרג ביניים בתחום הקהילה ברשויות ולבסוף שוב בקהילת הליבה. שיח ההסכמות בכל פורום כלל קריאה, שיח ואיסוף תיקונים והערות אשר הוסכמו או זכו לרוב באותו הפורום. מכל שיחה יצאנו עם עשרות הערות, תיקונים, רגישויות וחידודים. ההצעות לשינוי באו בסתירה למה שהיה כתוב ובסתירה זה לזה. אחרי כל שיח, בררנו, הכרענו, שינינו ויצאנו עם טיוטה נוספת, איתה הגענו לשיח הבא. מרבית המילים השתנו. סעיפים פוצלו, אוחדו, נוצרו חדשים. לבסוף הגענו ל-27 סעיפים המאוגדים ל-6 כותרות. 11. המסמך נשלח שוב לכולם בגרסתו הסופית לאחר שינויים והיה טווח זמן להגיש התנגדויות אחרונות. בסופו התגבשה הסכמה. יש מסמך מוסכם. 12. מכאן הייתה עבודת איסוף הלוגואים, עיצוב המסמך, עיצוב ופיתוח אתר שדרש תיכנות מיוחד שביצע   Yoav Sagi , שגם זה היה כמובן תהליך בפני עצמו. בפינאלה אני כתבתי פסקת הרחבה לכל סעיף בזמן המילואים שלי, המספקת ידע רב מהקיים בשטח ונותנת דוגמאות למימוש. 13. לאחר שהאתר עלה לאוויר, הגענו למבחן הגדול של המעשה שלנו ושל קהילת הליבה בכלל: האם כלל הארגונים שסמלם מופיע תחתיו, בין אם ישבו בצוות הפיתוח של התוצר, בין אם התמקמו לג אחורה בקהילת הליבה או בין אם היו שותפים בשיחות ההסכמה בקהילות המקצועיות השכנות - באמת יעמדו מאחוריו? האם הם יפיצו אותו, ידברו אותו, ימליצו לרשויות העובדות איתם לפעול לאורו? ההשקה החלה השבוע ובינתיים זה נראה טוב. האתר הופץ  על ידי מספר ארגונים ובשלל ערוצים וזכה לעשרות תגובות חיוביות. אני מקווה שבמבט לאחור נוכל לומר שהתוצר הזה והפצתו הוכיחו שניתן לייצר שותפות בין עשרות ארגונים שונים לטובת מטרה משותפת. וששדה הקהילתיות יהיה ראש החץ ויסמן את הדרך של שותפות בין מגזרית בשלל תחומים נוספים.